רוב בני האדם, כמעט כולם למעשה, רוצים ילדים. הסיבות לכך מגוונות אבל בכל מקרה חיים נטולי ילדים נתפשים ברוב המקרים כחיים לא מלאים, ועל כן – על אף המשאבים הרבים והמגוונים הנדרשים לגדל ילד (מבחינה כספית, רגשית, אנרגטית, זמן ועוד) – משקיעים רוב בני האדם מאמץ רב כדי להביא ילדים לעולם.
הצורך, או אם תרצו הרצון העז, בילדים בולט במיוחד במקרים שבהם מסיבה כזו או אחרת בני זוג אינם יכולים להביא באופן טבעי ילדים לעולם (עקב עקרות של אחד מבני הזוג, או כשמדובר בבני זוג ששניהם גברים וכמובן שהם אינם יכולים להרות), או כשמדובר באישה שרוצה להיות אם יחידנית ואין באפשרותה להיכנס להריון, הפתרון הוא פונדקאות.
הרעיון פשוט: מאתרים אם פונדקאית והיא לוקחת חלק בהריון כך שבסופו של דבר בני הזוג או האישה יוכלו לקבל תינוק אותו יגדלו באהבה.
חשוב להדגיש כי מדובר בסוגיה רגישה מאין כמותה המעוררת שאלות רבות מבחינה אתית ומוסרית, כך שישנם הבדלים, לעתים משמעותיים, בין המדינות השונות, ובכל מקרה החקיקה בנושא משתנה משמעותית בשנים האחרונות ומן הסתם צפויה עוד להשתנות.
הסוגים השונים של פונדקאות
ישנם שני סוגים עיקריים של פונדקאות – חלקית (או מסורתית) ומלאה (או הריונית).
הסוג הראשון כולל הזרעות מלאכותיות של האישה הפונדקאית ע"י גבר שהוא זה שיגדל את התינוק, לרוב עם בן זוג או אפילו בת זוג. חשוב להדגיש כי סוג זה של פונדקאות אסור בישראל.
הסוג השני כולל את המקרים שבהם האם הפונדקאית נושאת ברחם שלה עובר שנוצר מביצית של אישה אחרת ולא ביצית שלה. את הביצית ניתן לשאוב מהאם המיועדת (אם הדבר מסתייע מבחינה רפואית, כמובן) או לקבל מתורמות, ובכל מקרה ההפריה היא חוץ גופית. שיטה זו מותרת בארץ, במגבלות שונות, שכאמור משתנות עם השנים ודוגמה לכך היא ההחלטה משנת 2014 לאפשר גם לזוגות חד מיניים ליהנות מהאופציה הזו בארץ ולא לחייב אותם לעבור את התהליך מעבר לים.
בכל מקרה חשוב להדגיש כי מדובר בתהליך מורכב מאוד, הן מהבחינה הבירוקרטית והן מהבחינה הרגשית כמובן, וכמו כן יקר מאוד – אם כי התמורה, ילד, בהחלט שווה את ההשקעה.
Comments are closed.