תמ"א 38 היא תוכנית ארצית האחראית על חיזוק מבנים מפני סכנת רעידת אדמה. התוכנית כוללת בתוכה תקנים האחראים לטפל בסכנות העלולות להתממש במקרה של רעידת אדמה. על פי הערכה כוללת, רוב המבנים שנבנו עד שנות השמונים בישראל לא עומדים בתקן הישראלי לעמידות מפני רעידות אדמה, וכך נוצר חשש שבמקרה ויתרחשו רעידות אדמה בעוצמה חזקה בארץ, מבנים רבים יתמוטטו, ולמוות של הדיירים.
על מנת לחזק את המבנים ולהתאים אותם לתקן הישראלי, יידרשו הוצאות רבות, ועל מנת להוציא לפועל את התוכנית, יצטרכו להיעזר במימון. תמ"א 38 בעצם נותנת מוטיבציה להוציא לפועל את חיזוק המבנה, בכך שהיא נותנת לבעלי הבתים את הזכות לבנייה גדולה בהיקף רחב יותר, וחוסכת הרבה מאוד תהליכים ארוכים של קבלת אישורים, מה שיגרום לבעלי הבתים להוציא לפועל את התוכנית.
זכאות לתמ"א 38
מבנים שנבנו אחרי שנת 1980, ונקבע שלא עומדים בתקן הישראלי, לא זכאים לתוספת בזכויות הבנייה. תמ"א 38 לא תקפה למבנים שקיבלו פטור מהתקן הישראלי, הכוללים מבנים עד שתי קומות המגיעים לשטח של עד 400 מטר מרובע, מבנים שרוב הזמן לא נמצאים בהם אנשים, תמ"א 38 גם לא תקפה לגבי מבנים שנמצאים לפני צו הריסה.
תמ"א 38 נותנת היתר בנייה בלי שנצטרך להגיש פירוט של תוכנית, אך דורשת לקבל זכות בנייה על פי התוכנית בכפוף לאישור וועדה מקומית האחראית על תכנון ובנייה. מטרת קבלת האישור מהוועדה המקומית, היא מניעת פגיעה חזותית ושמירה על מראה הערים והצורך למנוע פגיעה בחיי היומיום של התושבים מהרעש הרב והעבודה שהבנייה דורשת.
בגלל היתר הבנייה ותוספות הבנייה המיוחדות הניתנות לבניינים שלא עומדים בתקן הישראלי, יוזמים רבים פונים לבעלי דירות רבים, במטרה לחזק את הבניין ובו זמנית, לשפץ אותו ולשדרג אותו. תוספות הבנייה הניתנות מטעם תמ"א 38 כוללות הקמה של עוד שתי קומות לבניין או אגף חדש לבניין, הוספת שטחים לדירות על מנת להקים בהן מרחב מוגן ועוד.. היזמים הם אלה שמשלמים על עלויות הבנייה, ועל מנת לצאת לפרויקט כזה, רצוי לקבל הסכמה מכלל בעלי הדירות, אך מספיק גם שני שלישים מבעלי הדירות בבניין.
