המחזור נכנס לחיינו לפני למעלה מעשור, ובשנים האחרונות הוא הופך לעניין יותר ויותר נפוץ. אנו עדים לתהליכי חקיקה שונים אשר דורשים מאיתנו, האזרחים, להכניס שינויים להרגלי היום-יום שלנו, וזאת בכדי ליישר קו עם התנועה העולמית לשימור כדה"א ואיכות הסביבה.
עוד ועוד ערים ומועצות מקומיות הופכות את הפרדת האשפה והמחזור לחלק אינטגראלי בתקנות החלות על כלל התושבים, והאכיפה הולכת ומתגברת גם כן. מיחזור הפלסטיק בישראל הוא דוגמא לתהליך זה, כאשר שם הדרישה היא יותר כבקשה לציבור, המקבלת עידוד ותמיכה דרך כלי התקשורת.
מודעות למחזור פלסטיק בישראל
בישראל, כמו במדינות רבות אחרות במערב, ישנה צריכה רבה של בקבוקי פלסטיק. הצריכה הרבה מגיעה עם פחות מודעות למיחזור פלסטיק בישראל לעומת אירופה. משקאות מוגזים, מים בטעמים ומים מינרלים, כל אלו נמכרים בכמויות גדולות בישראל, ואין זו הפתעה. הנוחות שלנו, הישראלים, היא ערך עליון, מה גם שבמדינה חמה עם חינוך לשתייה רבה הצריכה של נוזלים במהלך היום-יום היא דבר נבון ומתבקש.
מיחזור בקבוקי הפלסטיק בישראל הוא רחב, אך עדיין כמות הבקבוקים המגיעים למחזור אינה מגרדת את קצה-קצהו של כמות בקבוקי הפלסטיק הנרכשים מדי יום. הסיבות שונות, אך יושבות בעיקר על חיים לחוצים למדי, שאינם מותירים הרבה מרחב לאזרח הישראלי הממוצע לקחת אחריות על נושאים גלובליים שאינם קשורים ישירות ובאופן מיידי לחיי היום-יום והפרנסה.
שני אפיקים למחזור
ישנם שני אפיקים מרכזיים של מיחזור פלסטיק בישראל:
- איסוף וולונטרי – מיכלי האיסוף הפזורים ברחבי הארץ, בערים הגדולות והקטנות ובישובים השונים, הקוראים לציבור להגביר את המודעות ולהשליך את בקבוקי הפלסטיק לרשתות אלו תוך שהם נמנעים מהשלכתם לאשפה הכללית של הבית.
- חוק הפיקדון – חוק זה יצר מערך שלם של תגמול כלכלי, פעוט אך משמעותי, למחזור בקבוקי פלסטיק בישראל. כל מי שמגיע לחנות עם בקבוק אשר כלול בהגדרת החוק כזכאי לפיקדון יכול להזדכות בסכום הנקוב על הבקבוק, דבר שמעודד רבים לא רק להגיע עם הבקבוקים הריקים לקניות הבאות שלהם, אלא יצר, מבלי תכנון מוקדם, מקור פרנסה לעניים רבים המשלימים את הכנסתם באיסוף בקבוקים פלסטיק למחזור בישראל כולה.
